יחד הם אהבו – יוסף ברודסקי

יחד הם אהבו
שב בצד של גבעה.
משם הם יכלו לראות
כְּנֵסִיָה, גנים, כלא.
משם הם ראו
בריכה מגודל.
זריקת סנדלים בחול,
הם ישבו יחד.

הוא כרך את זרועותיו סביב ברכיו,
הם הביטו בעננים.
למטה בקולנוע נכים
מחכה למשאית.
נצצו במדרון הגדה
ליד שיחי הלבנים.
מעל הצריח הוורוד של הגדה
עורב מכורבל, крича.

מכוניות נסעו במרכז
לבית המרחץ בשלושה גשרים.
הכנסייה צלצלה בכנסייה:
החשמלאי התחתן שם.
וכאן על הגבעה היה שקט,
הרוח רעננה אותם.
לא שריקה מסביב, לא צעקה.
רק היתוש זמז.

הדשא נרמס שם,
איפה שישבו תמיד.
כתמים שחורים בכל מקום -
עזבו את האוכל שלהם.
פרות הן תמיד המקום הזה
ניגבו בלשונם.
כולם ידעו זאת,
אבל הם לא ידעו על כך.

בדלי סיגריות, ספייק ומזלג
היו מכוסים בחול.
השחיר מרחוק את הבקבוק,
זרוק הבוהן.
שומע בקושי מתעופף,
הם ירדו לשיחים
ומפוזרים בשתיקה -
כשישבנו שם.

לדרג אותו:
( No ratings yet )
שתף עם חבריך:
מיכאיל לרמונטוב