פרס נובל – בוריס פסטרנק

אני אבוד, כמו חיה בעט.
איפשהו אנשים, רָצוֹן, אור,
ומאחוריי רעש המרדף,
אני לא יוצא החוצה.

יער אפל וחוף בריכה,
אכל יומן זרוק.
השביל מנותק מכל מקום.
תן לזה להיות, בכל זאת.

מה עשיתי בשביל הטריק המלוכלך,
אני רוצח ונבל?
גרמתי לכל העולם לבכות
על יופיה של אדמתי.

אבל גם ככה, כמעט על הארון,
אני מאמין, הזמן יגיע -
כוחם של שפל וכעס
רוח טובה מתנגדת.

ציון:
( טרם התקבלו דירוגים )
שתף עם החברים שלך:
מיכאיל לרמונטוב