אסיר - פושקין

אני יושב מאחורי סורג ובריח בכלא גלם.
נשר צעיר, זין בשבי.
החבר העצוב שלי, אגף נפנופים,
מנקר מזון בלאדי ליד החלון,

מנקר, וזורק, מסתכל מהחלון,
כאילו המחשבה של אחד איתי.
התקשר אליי ובוכה עיניהם
ורוצה מוחלט: "נו באמת, uletim!

אנחנו ציפורים חינם; זמן, брат, זמן!
שם, איפה לענן הוא הרים לבנים,
שם, שבו קצה הים הכחול הפך,
שם, ללכת לאן רק הרוח ... אבל אני!..»

לדרג אותו:
( טרם התקבלו דירוגים )
לשתף עם חברים:
מיכאיל לרמונטוב
השאר תגובה